גמרא
פירוש
בִּשְׁלָמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
תוס׳ ד״ה אבל. בא״ד. וז״ל וי״ל דלא חשיב בורא פרי העץ כל כך מבורא פרי האדמה כמו שחשוב בורא פרי האדמה משהכל עכ״ל. ובביאור דבריהם נראה לפרש דר״ל דברכת שהכל היא על הנאת הגברא, משא״כ ברכת בורא פרי האדמה וברכת בורא פרי העץ מתייחסת לחפצא, ומשום הכי קיימא לן דברכת בורא פרי האדמה שחלה על החפצא קודמת לשהכל שהיא רק על הנאת הגברא. אמנם ליכא למימר דבורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה דתרווייהו חלין על החפצא.
תוס׳ ד״ה אבל. בא״ד. וז״ל ומה שכתב בהלכות גדולות דבורא פרי העץ תקדים לבורא פרי האדמה דמבוררת טפי היינו לפי המסקנה דלקמן דפליגי בשאין ברכותיהן שוות וק״ל כר׳ יהודה אבל להאי לישנא דאמרינן דלא פליגי בשאין ברכותיהן שוות לא מתוקם פסק דהלכות גדולות כדפרישית עכ״ל. ודבריהם צריכים ביאור, דמשמע דבשלמא לפי המסקנא שנחלקו כשאין ברכותיהן שוות וסובר ר׳ יהודה שחל דין קדימה במין ז׳ שפיר איכא למיליף מינה שחל דין קדימה לברך ברכת בורא פרי העץ קודם לברכת בורא פרי האדמה, משא״כ ללישנא קמא דפליגי כשברכותיהן שוות, דכשאין ברכותיהן שוות לכולי עלמא מברך על זה ואחר כך מברך על זה, ליכא הוכחה לבה״ג. וצ״ע דלכאורה אף ללישנא קמא חל דין קדימה לברך על החביב קודם לפי ר׳ יהודה, וא״כ נימא דאף ללישנא קמא בורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה משום דמבוררת טפי, ומדוע ס״ל להתוס׳ שדברי ההלכות גדולות אינם אלא לפי מסקנת הגמ׳ דפליגי כשאין ברכותיהן שוות.
ונראה דס״ל לתוס׳ דאע״פ שלפי הלישנא קמא חל דין קדימה לברך על החביב קודם כשאין ברכותיהן שוות, מכל מקום אין ללמוד מזה דבורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה. די״ל דללישנא קמא דין קדימה לברך על החביב קודם אינו דין בהלכות ברכות אלא דהוי דין בהלכות סעודה, דמהלכות סעודה חל דין להקדים ולאכול המאכל החביב קודם, וממילא חל דין שמברך עליו קודם. ולפי זה אין ללמוד מכאן להקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה דהוי חלות דין קדימה בהלכות ברכות. משא״כ לפי מסקנת הגמ׳ דפליגי כשאין ברכותיהן שוות, י״ל דנחלקו בדין קדימה בהלכות ברכות, דלשיטת ר׳ יהודה מין ז׳ קודם לברכה משום דחל ביה קיום מסוים לברך על ז׳ המינים, ורבנן ס״ל דליכא דין קדימה בברכות, וכדמבואר בתוס׳ (ד״ה אמר ר״י להקדים) אליבא דהר״י דהא דאמר ר׳ יוסף כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו דוקא לר׳ יהודה. ואף לשיטת ר׳ שמעיה שבתוס׳ (שם) דסברי רבנן שחביב עדיף, וחל דין קדימה להקדים את החביב אף לגבי ז׳ מינים הוא משום דרבנן סברי שנאמר דין בכל התורה כולה דחביב קודם, וכדאמרינן (פסחים דף קו:) לגבי קידוש ״דרב דזימנין דחביבא עליה ריפתא מקדש אריפתא, זימנין דחביבא ליה חמרא מקדיש אחמרא״, ומבואר שחל דין בכל התורה כולה להקדים את החביב, וס״ל לרבנן דהוא הדין בברכה דחביב קודם מדין קדימה דחביב בכל התורה כולה. ומבואר מזה שחל דין קדימה בהלכות ברכות רק לשיטת ר׳ יהודה וקיי״ל כוותיה, וע״כ דקדקו תוס׳ לומר דמכיון דקיי״ל כר׳ יהודה דחל דין קדימה בברכות פסק הבה״ג שבורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה משום שמבוררת טפי.
גמ׳. וז״ל איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם וכו׳ ורב ששת אמר טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד ופליגא דר׳ חייא דא״ר חייא פת פוטרת כל מיני מאכל וכו׳ אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם עכ״ל. עיין ברש״י ותוס׳ בסוגיין, ומבואר דנחלקו בביאור ההלכה שדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, דרש״י פירש דמיירי בדברים הבאים ללפת בהן את הפת, ואינם טעונים ברכה לפניהם משום דטפלים הם לפת, ומשמע דלשיטת רש״י אין דין שעצם הסעודה פוטרת מברכה אלא הטעם שאין מברכין על דברים הבאים מחמת הסעודה הוא משום דהם טפלים לפת וברכת הפת פוטרתן. ולפי״ז נמי נראה דהטעם שאין מברכין לאחריהם הוא משום שיוצאים ידי חובת ברכה אחרונה דברכה אחת מעין ג׳ בברכת המזון.
אמנם י״ל דהתוס׳ ס״ל דהא דאין מברכין ברכה שלפניהם בדברים הבאים מחמת הסעודה אינו מדין עיקר וטפל, דהרי תוס׳ פירשו (ד״ה הלכתא) ש״דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילין לבא מחמת הסעודה בפת שרגילין לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים וכל מיני קדירה והביאן בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אפילו אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת דכיון דמשום פת הן באין הפת פוטרתן״, ונראה דסברי דע״י אכילת פת חל דין סעודה, וחל דין מסוים דכל הבא בסעודה אינו צריך לברך עליו, ולאו משום שברכת הפת מתייחסת אליו אלא דמדין סעודה נאמר דכל הבא מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינו חייב בברכה. ולפי״ז י״ל דנכלל בדין זה שאין מברכין לאחריהם משום שהבא בתוך הסעודה אינו חייב בברכה שלאחריה דברכת המזון שמברך על הסעודה פוטרתן.
והנה בשלמא לפי מה שנתבאר בדברי התוס׳ י״ל דר׳ ששת הקשה על ר׳ נחמן שסובר דתאנים וענבים טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, דמהא דמברכין לפניהם מוכח דתאנים וענבים אינם נחשבים חלק מהסעודה, וא״כ לכאורה יתחייבו נמי בברכה אחרונה דברכה אחת מעין שלש, דרק אם הויין חלק מהסעודה יפטרו ע״י ברכת המזון, דאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא מתחייב בברכה אחרונה לאחריו מדלא הוי חלק מסעודה אלא פת הבאה בכסנין. ור׳ נחמן סובר דאע״פ דלגבי ברכה ראשונה תאנים אינם נחשבים כחלק מן הסעודה מכל מקום מכיון שאכלן נעשין חלק מהסעודה לגבי ברכה אחרונה.
אמנם לשיטת רש״י צ״ע מאי מקשה ר׳ ששת לר׳ נחמן, והרי לכאורה לכולי עלמא צריך לברך על תאנים ברכה אחת מעין ג׳ מכיון שאינם טפלים לפת, ועל כרחך צ״ל דלשיטת ר״נ ע״י ברכת המזון יוצא ידי חובת ברכה אחת מעין ג׳, ולפי זה צ״ע במה חולק עליו ר׳ ששת, דאי נימא דס״ל דברכת המזון אינה פוטרת חיוב ברכה אחת מעין ג׳, אמאי נחלקו רק בגוונא שאכל תאנים בתוך הסעודה, דלכאורה לפי״ז יש מחלוקת אפילו אם אכל תאנים שלא בתוך הסעודה וטעה ובירך ברכת המזון במקום לברך ברכה אחת מעין ג׳ אם יצא ידי חובתו או לא. ועוד צ״ע דדין זה אם יצא ידי חובת ברכה אחת מעין ג׳ בברכת המזון מחלוקת היא בראשונים ודוחק לומר דזהו גופא המחלוקת בין ר״נ ור׳ ששת, וצ״ע.
תוס׳ ד״ה אי הכי. בא״ד. וז״ל ולהאי טעמא ניחה מה שאנו מברכין בפסח על החזרת על אכילת מרור לבד שהעולם מקשה אמאי אין מברכין נמי בפה״א ובפה״א דשאר ירקות אינו פוטר כדאמרינן התם כיון דאיכא הגדה והלל אסח דעתיה אלא וודאי טעמא הוי כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן עכ״ל. ודבריהם צ״ע דבגמ׳ פסחים (דף קטו:) איתא ״נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני וכו׳ אלא מאי הכא איתמר נטילת ידים תרי זימני למה לי הא משא ליה ידיה חדא זימנא אמרי כיון דבעי למימר אגדתא והלילה דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע״ וברשב״ם (ד״ה אסחיה לדעתיה) פירש דשמא יגע בדבר טינוף. ומבואר דכיון שאומר הגדה והלל אנו חוששין שמא יסיח דעת מן הנטילה ויגע בדבר טינוף, ומשום כך צריך ליטול ידיו פעמיים. אמנם לכאורה ליכא שום היסח הדעת מאכילה, ועוד דבהגדה אומר ״מרור זה שאנו אוכלין על שום מה״, וחזינן שאינו מסיח דעת מאכילת מרור. וא״כ צ״ע מדוע אין ברכת בפה״א דשאר ירקות פוטרתן.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
תוס׳ ד״ה אבל. בא״ד. וז״ל ומה שכתב בהלכות גדולות דבורא פרי העץ תקדים לבורא פרי האדמה דמבוררת טפי היינו לפי המסקנה דלקמן דפליגי בשאין ברכותיהן שוות וק״ל כר׳ יהודה אבל להאי לישנא דאמרינן דלא פליגי בשאין ברכותיהן שוות לא מתוקם פסק דהלכות גדולות כדפרישית עכ״ל. ודבריהם צריכים ביאור, דמשמע דבשלמא לפי המסקנא שנחלקו כשאין ברכותיהן שוות וסובר ר׳ יהודה שחל דין קדימה במין ז׳ שפיר איכא למיליף מינה שחל דין קדימה לברך ברכת בורא פרי העץ קודם לברכת בורא פרי האדמה, משא״כ ללישנא קמא דפליגי כשברכותיהן שוות, דכשאין ברכותיהן שוות לכולי עלמא מברך על זה ואחר כך מברך על זה, ליכא הוכחה לבה״ג. וצ״ע דלכאורה אף ללישנא קמא חל דין קדימה לברך על החביב קודם לפי ר׳ יהודה, וא״כ נימא דאף ללישנא קמא בורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה משום דמבוררת טפי, ומדוע ס״ל להתוס׳ שדברי ההלכות גדולות אינם אלא לפי מסקנת הגמ׳ דפליגי כשאין ברכותיהן שוות.
ונראה דס״ל לתוס׳ דאע״פ שלפי הלישנא קמא חל דין קדימה לברך על החביב קודם כשאין ברכותיהן שוות, מכל מקום אין ללמוד מזה דבורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה. די״ל דללישנא קמא דין קדימה לברך על החביב קודם אינו דין בהלכות ברכות אלא דהוי דין בהלכות סעודה, דמהלכות סעודה חל דין להקדים ולאכול המאכל החביב קודם, וממילא חל דין שמברך עליו קודם. ולפי זה אין ללמוד מכאן להקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה דהוי חלות דין קדימה בהלכות ברכות. משא״כ לפי מסקנת הגמ׳ דפליגי כשאין ברכותיהן שוות, י״ל דנחלקו בדין קדימה בהלכות ברכות, דלשיטת ר׳ יהודה מין ז׳ קודם לברכה משום דחל ביה קיום מסוים לברך על ז׳ המינים, ורבנן ס״ל דליכא דין קדימה בברכות, וכדמבואר בתוס׳ (ד״ה אמר ר״י להקדים) אליבא דהר״י דהא דאמר ר׳ יוסף כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו דוקא לר׳ יהודה. ואף לשיטת ר׳ שמעיה שבתוס׳ (שם) דסברי רבנן שחביב עדיף, וחל דין קדימה להקדים את החביב אף לגבי ז׳ מינים הוא משום דרבנן סברי שנאמר דין בכל התורה כולה דחביב קודם, וכדאמרינן (פסחים דף קו:) לגבי קידוש ״דרב דזימנין דחביבא עליה ריפתא מקדש אריפתא, זימנין דחביבא ליה חמרא מקדיש אחמרא״, ומבואר שחל דין בכל התורה כולה להקדים את החביב, וס״ל לרבנן דהוא הדין בברכה דחביב קודם מדין קדימה דחביב בכל התורה כולה. ומבואר מזה שחל דין קדימה בהלכות ברכות רק לשיטת ר׳ יהודה וקיי״ל כוותיה, וע״כ דקדקו תוס׳ לומר דמכיון דקיי״ל כר׳ יהודה דחל דין קדימה בברכות פסק הבה״ג שבורא פרי העץ קודמת לבורא פרי האדמה משום שמבוררת טפי.
גמ׳. וז״ל איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם וכו׳ ורב ששת אמר טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין בלבד ופליגא דר׳ חייא דא״ר חייא פת פוטרת כל מיני מאכל וכו׳ אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם עכ״ל. עיין ברש״י ותוס׳ בסוגיין, ומבואר דנחלקו בביאור ההלכה שדברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, דרש״י פירש דמיירי בדברים הבאים ללפת בהן את הפת, ואינם טעונים ברכה לפניהם משום דטפלים הם לפת, ומשמע דלשיטת רש״י אין דין שעצם הסעודה פוטרת מברכה אלא הטעם שאין מברכין על דברים הבאים מחמת הסעודה הוא משום דהם טפלים לפת וברכת הפת פוטרתן. ולפי״ז נמי נראה דהטעם שאין מברכין לאחריהם הוא משום שיוצאים ידי חובת ברכה אחרונה דברכה אחת מעין ג׳ בברכת המזון.
אמנם י״ל דהתוס׳ ס״ל דהא דאין מברכין ברכה שלפניהם בדברים הבאים מחמת הסעודה אינו מדין עיקר וטפל, דהרי תוס׳ פירשו (ד״ה הלכתא) ש״דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילין לבא מחמת הסעודה בפת שרגילין לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים וכל מיני קדירה והביאן בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם אפילו אכלן בתוך הסעודה בפני עצמן בלא פת דכיון דמשום פת הן באין הפת פוטרתן״, ונראה דסברי דע״י אכילת פת חל דין סעודה, וחל דין מסוים דכל הבא בסעודה אינו צריך לברך עליו, ולאו משום שברכת הפת מתייחסת אליו אלא דמדין סעודה נאמר דכל הבא מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינו חייב בברכה. ולפי״ז י״ל דנכלל בדין זה שאין מברכין לאחריהם משום שהבא בתוך הסעודה אינו חייב בברכה שלאחריה דברכת המזון שמברך על הסעודה פוטרתן.
והנה בשלמא לפי מה שנתבאר בדברי התוס׳ י״ל דר׳ ששת הקשה על ר׳ נחמן שסובר דתאנים וענבים טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, דמהא דמברכין לפניהם מוכח דתאנים וענבים אינם נחשבים חלק מהסעודה, וא״כ לכאורה יתחייבו נמי בברכה אחרונה דברכה אחת מעין שלש, דרק אם הויין חלק מהסעודה יפטרו ע״י ברכת המזון, דאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ולא מתחייב בברכה אחרונה לאחריו מדלא הוי חלק מסעודה אלא פת הבאה בכסנין. ור׳ נחמן סובר דאע״פ דלגבי ברכה ראשונה תאנים אינם נחשבים כחלק מן הסעודה מכל מקום מכיון שאכלן נעשין חלק מהסעודה לגבי ברכה אחרונה.
אמנם לשיטת רש״י צ״ע מאי מקשה ר׳ ששת לר׳ נחמן, והרי לכאורה לכולי עלמא צריך לברך על תאנים ברכה אחת מעין ג׳ מכיון שאינם טפלים לפת, ועל כרחך צ״ל דלשיטת ר״נ ע״י ברכת המזון יוצא ידי חובת ברכה אחת מעין ג׳, ולפי זה צ״ע במה חולק עליו ר׳ ששת, דאי נימא דס״ל דברכת המזון אינה פוטרת חיוב ברכה אחת מעין ג׳, אמאי נחלקו רק בגוונא שאכל תאנים בתוך הסעודה, דלכאורה לפי״ז יש מחלוקת אפילו אם אכל תאנים שלא בתוך הסעודה וטעה ובירך ברכת המזון במקום לברך ברכה אחת מעין ג׳ אם יצא ידי חובתו או לא. ועוד צ״ע דדין זה אם יצא ידי חובת ברכה אחת מעין ג׳ בברכת המזון מחלוקת היא בראשונים ודוחק לומר דזהו גופא המחלוקת בין ר״נ ור׳ ששת, וצ״ע.
תוס׳ ד״ה אי הכי. בא״ד. וז״ל ולהאי טעמא ניחה מה שאנו מברכין בפסח על החזרת על אכילת מרור לבד שהעולם מקשה אמאי אין מברכין נמי בפה״א ובפה״א דשאר ירקות אינו פוטר כדאמרינן התם כיון דאיכא הגדה והלל אסח דעתיה אלא וודאי טעמא הוי כיון דרחמנא קבעיה חובה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו הוי כמו דברים הרגילין לבא מחמת הסעודה דפת פוטרתן עכ״ל. ודבריהם צ״ע דבגמ׳ פסחים (דף קטו:) איתא ״נטל ידיו בטיבול ראשון נוטל ידיו בטיבול שני וכו׳ אלא מאי הכא איתמר נטילת ידים תרי זימני למה לי הא משא ליה ידיה חדא זימנא אמרי כיון דבעי למימר אגדתא והלילה דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע״ וברשב״ם (ד״ה אסחיה לדעתיה) פירש דשמא יגע בדבר טינוף. ומבואר דכיון שאומר הגדה והלל אנו חוששין שמא יסיח דעת מן הנטילה ויגע בדבר טינוף, ומשום כך צריך ליטול ידיו פעמיים. אמנם לכאורה ליכא שום היסח הדעת מאכילה, ועוד דבהגדה אומר ״מרור זה שאנו אוכלין על שום מה״, וחזינן שאינו מסיח דעת מאכילת מרור. וא״כ צ״ע מדוע אין ברכת בפה״א דשאר ירקות פוטרתן.רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush